apub879

joined 10 months ago
 

Imposing Western identity politics onto the Middle East is a formula for moral insanity.

Islamic homophobia is an issue that goes beyond terrorist groups like Hamas. While the Quran’s language regarding homosexual and bisexual behavior is somewhat ambiguous, the hadith, the canonical sayings and teachings of the Prophet Muhammad, contain many straightforward prohibitions. In practice, this results in the persecution of LGBT people in both official and extrajudicial ways throughout the Muslim world. LGBT Palestinians face extreme ostracism, sometimes fleeing as refugees or even being kidnapped and beheaded. The authorities also ban the activities of LGBT rights groups. And it isn’t just LGBT Palestinians being oppressed by Hamas in Gaza. Institutional sexism is also part and parcel of Sharia Law. Human rights researchers rank the Palestinian territories among the worst places in the world to be a woman. For Western activists ostensibly concerned about the oppression of marginalized groups to effectively support the continued rule of Hamas over Gaza (to the point that they would even deny Israel the right to self-defense against the terrorist organization) is hypocritical in the extreme.

Archive

 

ארכיון

מעסקת ג'יבריל ועד שחרור שליט, הלקח ההיסטורי ברור: ככל שישראל מתייחסת לחטיפות כאירוע אסטרטגי ומוכנה לשלם מחירים גבוהים, כך אויבינו מגבירים את המאמצים לחטוף

ב־1 בינואר 2020 שוחררו ממאסר סודקי אלמקת ואמל אבו־סלאח ("זקן האסירים הסורים"), שריגלו בישראל לטובת סוריה, בתמורה להגעת גופתו של זכריה באומל, שנפל בקרב סולטן־יעקוב ב־1982. אף שהשניים זכו – כמו משוחררי עסקאות אחרות – לכבוד ויקר מצד שונאינו, האירוע לא עורר ביקורת ציבורית משמעותית, ובצדק. העסקה הייתה סבירה: שני מרגלים מזדקנים וזוטרים תמורת הבאה לקבר ישראל של חלל צה"ל, וסיום סאגה ארוכה של סבל למשפחה ולעם.

עסקאות שכאלה, קטנות יחסית, עם רציונל ברור ותמורת מחיר סביר, נעשו לא מעט בהיסטוריה של מדינת ישראל. חלקן אפילו אחרי מבצעים שבהם צה"ל חטף בעצמו חיילי אויב כדי להגיע לעסקה, כמו ב"מבצע ארגז" של סיירת מטכ"ל ב־1972, שבו נחטפו קצינים סורים בכירים כדי לשחרר שני טייסים ונווט שנפלו בשבי שנתיים לפני כן.

עסקאות מסוג שני הן חילופי שבויים אחרי מלחמות. חילופים כאלה התאפיינו בפערים מספריים ניכרים. שתי הדוגמאות הקיצוניות הן מלחמת ששת הימים, עם יחס של 1 ל־447, ומבצע סיני עם 1 ל־1,375. ישראל תמיד שחררה יותר מאשר קיבלה, אבל ההיגיון היה ברור. במקרה הזה לא מדובר בהחלטה ערכית, אלא בתוצאת ההצלחה של צה"ל. לקחנו בשבי הרבה יותר חיילי אויב, והכלל הוא שאחרי המלחמה משחררים את כולם, בלי קשר ליחס המספרי.

מכאן לסוג שלישי של עסקאות חילופים, בעלות פרופיל ציבורי שונה, מחירים גבוהים והשלכות מרחיקות לכת. לא פעם הן שנויות במחלוקת פוליטית וציבורית, ומפירות עקרונות מדיניוּת שממשלות קודמות עמדו עליהם.

כדי להבין את המגמה ההיסטורית ביחס לעסקאות הללו, נשוב אחורה בזמן. נפתח ב־1968, כאשר מטוס אל־על נחטף לאלג'יר על ידי ארגון "החזית העממית" של ג'ורג' חבש. ישראל ויתרה על קו אדום ראשון, שלא לשאת ולתת עם הטרור, ושחררה כ־20 מחבלים "בלי דם על הידיים". אירוע דומה התרחש בשנה שלאחר מכן, עם מטוס שנחטף על ידי אש"ף לדמשק. ישראל הגבירה את אבטחת המטוסים, וב־1976 אף שחררה חטופים במבצע אנטבה הנועז.

בתקופה זו ישראל עמדה עדיין על שני "קווים אדומים": משחררים רק מחבלים בלי דם על הידיים, והם לא משוחררים בישראל. כך היה עד לשלטון מנחם בגין. ב־1978 נחטף בלבנון חייל המילואים אברהם עמרם בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל. בגין, מגדולי המטיפים ליד קשה נגד הטרור, לא עמד בלחץ המשפחה, וב־1979 שחרר תמורתו 76 מחבלים – בהם כאלה עם דם על הידיים, שאף נשפטו למאסרי עולם.

ההתנגדות משמאל לעסקה הייתה נחרצת, ונגד הממשלה הוגשה הצעת אי־אמון. גם רבין התנגד, ויגאל אלון מתח בכנסת ביקורת:

"מצוות פדיון שבויים מקובלת על כולם… אף על פי כן, בצדק, בצדק גמור, דבקו כל ממשלות ישראל עד כה בעיקרון של אי־כניעה לניסיונות סחיטה של המחבלים. בצדק, בצדק גמור, סוכנו חיי חיילים ואזרחים כדי לשמור על עיקרון זה… בזה היה העם מלוכד כולו למרות הכאב על הנופלים ועל אף ייסוריהן של משפחות בני הערובה… הטפנו וחזרנו והטפנו לכל ממשלות העולם שאסור להיכנע לסחיטות המחבלים. גינינו את אלה שנכנעו ושיבחנו את אלה שעמדו בפני הסחיטה. שכן כניעה למחבלים פירושה אחד ויחיד: ניצחון לטרור והזמנת מעשי סחטנות טרוריסטית נוספים… לא חיסכון בדם יש בכניעה לטרור, אלא סיכון ממשי מאוד של הגברת שפיכות הדמים בעתיד".

שר הביטחון דאז עזר ויצמן תמך בעסקה, בנימוק שכך יֵדע כל חייל "כי המדינה כולה עומדת לימינו ונחלצת להגנתו", ושבמקרה הזה "פעולה צבאית הייתה חסרת אפשרות", ולכן הדילמה הייתה להפקיר את אברהם עמרם או לפדות אותו במחיר הנדרש.

הדיונים שליוו את ההחלטות הללו מעלים כמה מכנים משותפים. ראשית, פדיון שבויים הוא תמיד דילמה אמיתית. לכל צד יש נימוקים רגשיים וענייניים. שנית, מכיוון שמבַצעי העסקאות נמצאים תחת לחץ ציבורי ופוליטי, כמעט תמיד הם מסתירים מידע רלוונטי מהציבור ומהאופוזיציה. ואחרון, למרבה האירוניה, לא אחת קרה שנציגי הציבור שביקרו את הממשלה שחתמה על העסקה והשמיעו טיעונים כבדי משקל, שחררו בתורם המוני מחבלים תוך נזק אסטרטגי ניכר.

נשוב להיסטוריה. הסכר נפרץ כאמור אצל בגין, וכפי שקורה כשנורמות קורסות, הזרזיף הפך לשיטפון. ב־1982 נשבו בלבנון שמונה חיילי נח"ל, בנסיבות לא מחמיאות. ב־1983 שוחררו שישה מהם, שהוחזקו על ידי הפת"ח, בעסקה תקדימית. 4,700 מחבלים שהוחזקו במחנה אנצאר שוחררו – רבים מהם היו חלק משמעותי מהתשתית שנגדה נלחמנו בלבנון – ובנוסף שוחררו וגורשו עוד כמעט מאה אסירים ביטחוניים, חלקם עם דם על הידיים. זה היה הישג עצום לפת"ח, שקיבל חיזוק משמעותי תוך כדי המלחמה.

בסוף אוגוסט הפתיע בגין בהודעת פרישה, ועל העסקה חתמו יצחק שמיר כראש ממשלה ושר הביטחון משה ארנס. בשנה שלאחר מכן הם השיגו עסקה טובה יותר מול הסורים: שישה ישראלים וחמש גופות חיילים, תמורת 291 חיילים סורים שבויים, 73 גופות חיילים סורים, ו־21 אסירים. ממילא העסקה הזו השתייכה יותר להגדרה של חילופי שבויים, ולכן הייתה פחות שנויה במחלוקת.

האירוע הדרמטי ביותר עד אז התרחש ב־1985, תחת ממשלת אחדות לאומית, עם פרס כראש ממשלה ורבין כשר ביטחון: "עסקת ג'יבריל". שני החיילים שנותרו בשבי מתקרית הנח"ל, ועוד חייל שנשבה בקרב סולטן־יעקוב, שוחררו תמורת 1,150 מחבלים, בהם אחמד יאסין וג'יבריל רג'וב, ומבצעי פיגועים רצחניים.

נציין ארבע נקודות חשובות ביחס לעסקת ג'יבריל. ראשית, השמאל שהתנגד ב־1979, תמך הפעם בעסקה (למעט יצחק נבון). שנית, העסקה החייתה את תשתית הטרור בדרום לבנון ובתוניס. שלישית, לא רק ששוחררו מחבלים בולטים, אלא קו אדום נוסף קרס: מאות שוחררו לעזה וליו"ש. ואחרונה, אנשי ביטחון רבים משוכנעים שהעסקה הייתה סיבה מרכזית לפריצת האינתיפאדה הראשונה ב־1987. כלומר, לעסקה היו השלכות אסטרטגיות.

נדלג כעת על כמה מאורעות פחות חשובים, כמו חטיפת מטוס TWA חודש אחרי עסקת ג'יבריל ושחרור 700 מחבלים שיעים – עסקה שקיומה הוכחש על ידי הממשלה, וחטיפתו ורציחתו של נחשון וקסמן ב־1994. נקודת הציון הבאה היא הבריחה מלבנון במאי 2000, תחת ממשלת אהוד ברק. בעקבותיה נשא נסראללה את נאום קורי העכביש, והתרחשו שני אירועים דרמטיים: בספטמבר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה (תוצאה מובהקת של אותה "נסיגה"), ובאוקטובר 2000 ביצע חיזבאללה פיגוע בגבול וחטף שלושה חיילים, שבדיעבד התברר שנהרגו: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד. בנוסף נחטף אלחנן טננבוים.

ב־2004 הוחזרו טננבוים וגופות החיילים תמורת 60 גופות מחבלים, 401 אסירים פלסטינים, ועוד 29 לא פלסטינים. בין המשוחררים גם מוסטפא דיראני ושייח' עבד אל־כרים עובייד, שהוחזקו כדי להשיג מידע על רון ארד, וארבעה מחבלים לבנונים שהרגו חיילי צה"ל. הם התקבלו בטקסי ראווה, ונסראללה הוסיף איום: "ישראל עוד תצטער על כך שלא שיחררה היום את סמיר קונטאר" (הרוצח הנתעב של משפחת הרן בנהריה, ב־1979).

אם כן, בתחילת שנות האלפיים חזרו החטיפות להיות נשק אסטרטגי מובהק של ארגוני הטרור, כולל מבצע מתוכנן ומושקע של פיגוע וחטיפה משטח ישראל לשטח האויב. המוכנות של ישראל לשלם מחירים גבוהים על שחרור חטופים, כולל הרוגים, וקריסת כל הקווים האדומים, הפכה אותן למשתלמות. ואומנם, ב־25 ביוני 2006 נחטף לעזה גלעד שליט מאזור כרם־שלום, וב־12 ביולי 2006 ביצע חיזבאללה פיגוע דומה לזה שביצע בשנת 2000, וחטף ללבנון את גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר.

גם שני אירועי החטיפה הללו הפכו לאסטרטגיים. נתחיל בחיזבאללה, שאירוע החטיפה שלו התפתח למלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה ספג מהלומה שלא ציפה לה, וייתכן שמשום כך עסקאות חילופי השבויים שאחריה היו סבירות יותר. ביולי 2008, תמורת גופות רגב וגולדווסר, שוחרר סמיר קונטאר עם עוד 4 אנשי חיזבאללה, 5 פלסטינים, וקרוב ל־200 גופות מחבלים. קונטאר, ששב כמובן לטרור, היה סמל מבחינת נסראללה ושחרורו שנוי במחלוקת, אבל כעסקה הפרמטרים הללו סבירים יותר מעסקאות אחרות.

מול חמאס וגלעד שליט בעזה הסיפור היה שונה בתכלית. ב־2011 החליט ראש הממשלה נתניהו, שביקר לפני כן בתוקף עסקאות שחרור מחבלים, לשחרר את שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים, 280 מהם מפגעים ורוצחים, ובהם כידוע גם יחיא סינוואר. ח'אלד משעל ואיסמעיל הנייה התגאו בהישג והבטיחו חטיפות נוספות "כל עוד יש אסירים פלסטינים".

כצפוי, רבים מהאסירים ששוחררו שבו לפעילות טרור, ועוד לפני 7 באוקטובר חלקם היו קשורים לרצח ישראלים. האירוע הקשה ביותר היה החטיפה והרצח בגוש עציון של שלושת הנערים, יעקב נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואייל יפרח, שיזם וניהל מחמוד קוואסמה, משוחרר העסקה. החטיפה התגלגלה למבצע צוק איתן, שבו נחשפה רשת של מנהרות חוצות גדר, שבין השאר נועדה לפיגועי חטיפה במתווה דומה לחטיפת שליט. כל זה עוד לפני מתקפת 7 באוקטובר, שכללה מתווה חטיפות שעליו אנו משלמים עד היום.

נסכם. המשוואה הזו אולי קשה לעיכול, אבל ההיסטוריה ברורה מאוד: ככל שישראל מתייחסת לחטיפות כאירוע אסטרטגי, ככל שהיא מוכנה לשלם מחירים יותר גבוהים, ככל שהיא מבטלת כל קו אדום – כך אויבינו רואים בחטיפות נשק אסטרטגי יותר, ומגבירים את המאמצים לחטוף.

ישראל יצרה מערכת תמריצים לטרור, שבשיאה חטיפת ישראלים היא פעולת הטרור המתגמלת ביותר. את האמת הזו אמרו פעם בבירור ובאומץ מנהיגים לאומיים בשמאל ובימין: כניעה לטרור החטיפות תוביל רק ליותר הרוגים ויותר חטופים. האינטואיציה הזו מבוססת – את ההסלמה הזו חווינו על בשרנו. במונחי מדיניות זו טענה פשוטה ומוכחת; הצרה היא שבמונחים ציבוריים נראה שקשה לשמר אותה לאורך זמן, לפחות במדינת היהודים.

מכיוון שכל הקווים האדומים קרסו, גם הדרישות מאיתנו עלו בהתאם. אם בעבר הדרישה הייתה שתמורת חטופים ישוחררו מחבלים בכמות ובאיכות שתהיה להן משמעות אסטרטגית, היום הדרישה היא שישראל תוותר על היעדים האסטרטגיים של המלחמה בעזה. חטופים תמורת כניעה, זו העסקה. זה כבר לא קו אדום, זה קו שאין ממנו חזרה.

צריך לעשות כל מאמץ להשבת החטופים, וכך היה מוסכם תמיד על כולם. אבל יש הבדל בין "לעשות כל מאמץ" ובין "לשלם כל מחיר". את ההבדל הזה הבינו ממשלות ישראל היטב – עד שהסכר נפרץ, ומה שהתחיל בטפטוף של מחבלים משוחררים, נגמר בשטף של דם בעוטף עזה. כמו במקרי הבריחות והנסיגות, האזהרות נגד העסקאות השנויות במחלוקת התממשו; הן אכן גרמו לעוד הרוגים וחטופים רבים. זו המציאות, ולכן את התהליך הזה חייבים לעצור.

[–] [email protected] 17 points 2 months ago (1 children)

I've heard different answers to this question. Conducting a poll is obviously a hard task to pull of in an authoritarian country, considering the censorship by the state.
A quick search got me to this poll: Article, Archive

So the answer would be that only 15% of the population are pro-theocracy.

In response to the question "Islamic Republic: Yes or No?” 81% of respondents inside the country responded “No” to the Islamic Republic, 15% responded “Yes,” and 4% were not sure.

[–] [email protected] 40 points 2 months ago (4 children)

the tentacles of the persian state...

As a supporter of the Iranian opposition, I'd like to correct you about this description. The Islamic Republic have nothing to do with Persian ethnicity or Iranian nationality. Only 50%-60% of Iranians are Persian, it's a very ethnically and culturally diverse nation. The Islamic Republic is a theocracy that oppresses the people of Iran. They destroy secularism and minority cultures in favor of Shia-style Islamization.

 

The United States and Iraq have reached a preliminary agreement for the full withdrawal of US-led coalition forces from Iraq by the end of 2026, Reuters reported on Friday, amid continued attacks by Iran-backed militants against American troops.

This withdrawal would mark a significant shift in Washington's military posture, though US officials acknowledge that their presence in Iraq serves not only to counter the Islamic State but also to monitor Iranian influence in the region.

The phased exit is seen as politically beneficial for Iraqi Prime Minister Mohammed Shia al-Sudani, as it aligns with Iraq's balancing act between the US and Iran while addressing ongoing instability. However, it might also signal a victory for Iran and its proxies in the Arab country which have long been pushing for the full withdrawal of US and coalition forces from both Iraq and Syria.

Archive

[–] [email protected] 1 points 2 months ago

Police Be Upon Him

Narrated by Aisha:
that the Prophet married her when she was six years old and he consummated his marriage when she was nine years old. Hisham said: I have been informed that `Aisha remained with the Prophet for nine years (i.e. till his death).

[–] [email protected] 0 points 2 months ago

It's clear to me, based on what you've said, that you know very little about Israelis (Arabs and Jews), Jewish culture and history in the land of Israel (yes, before 1947, before 1918), Israeli politics (foreign and internal) and Middle East geopolitics.

How come you write with such confidence about something you barley know anythings about?

Israel gets dropped into existing post-WWII

5 Facts About the Jewish People's Ancestral Connection to the Land of Israel

Things are heavily medicated up until the 80's...

A typo? I don't know what you were trying to say. Anyway, from '47 until '73 Israel fought several existential wars against conventional armies (and many terrorists of various groups, never stopped, always been happening). Maybe that was your point.

Palestine fights back

AKA Hamas' massacres on October 7th / Hamas & PIJ suicide bombings against Israeli civilians / constant shooting attacks by Palestinians terrorists against Israeli civilians / Palestinians terrorists firing rockets targeting Israeli civilians.
Their goal was always the destruction of the Jewish state (see also: Amin al-Husseini, Fawzi al-Qawuqji).

You may stop propagating the false narrative of Israelis stealing Palestinian land just for the sake of being evil.
Sure, some privately owned farmland of some Arabs in Judea and Samaria was claimed by Israelis (mostly private citizens with no government permission). After going through the Israeli legal system, the court either orders for demolition of the illegal houses or (if the trial took too long, and people already moved in) it orders for monetary compensation for the rightful Arab owners of the land.
Ultimately, most of the land was not privately owned, it was barren land, all groups (Christians, Jews, Muslims, Druze) had enough room to expand their communities and build new ones.

You're right about the Islamic Republic of Iran spreading chaos in the Middle East by arming and financing Jihadist proxies, primarily with the goal of the destruction of Israel (and the west is next).

You talk about Jewish extremism on Israel's behalf, which somewhat exists, but you fail to acknowledge how prevalent Jihad is as an idea and practice. Islamism is antisemitic to its core.

They express it publicly all time:

Fathi Hammad (Hamas):

The first is the cleansing of Palestine of the filth of the Jews.

Hamas: Goal of world domination under an Islamic Caliphate:

(The Palestinian people) are preparing to establish the Caliphate.

Houthis' slogan:

God Is the Greatest, Death to America, Death to Israel, A Curse Upon the Jews, Victory to Islam.

[–] [email protected] -3 points 2 months ago (3 children)

I refuse to accept your appeasement attitude. Israel sends its troops (Jews, Arabs, Druze) to the battlefield to fight a just war. Human life is put at risk to achieve the goals of the war.
Just as the allies fought Nazi Germany and lost millions of troops and civilians.

If there's a hostage deal, it should serve the interests of Israel, not the interests of the terrorists of Hamas, PIJ, Fatah, PFLP etc.
A deal which servers the interests of Hamas-ISIS means surrender. A permanent ceasefire where Hamas stays in power means surrender. Not getting all the live Israeli hostages means surrender. Israel withdrawing from strategic areas means surrender.

The war in Gaza could end tomorrow if Hamas surrenders, disarms and returns all the hostages.

[–] [email protected] -4 points 2 months ago (5 children)
  • Hamas must surrender.
  • The Palestinian terrorists should be disarmed.
  • All Israeli (Jews and Arabs) hostages in Gaza should be released immediately and unconditionally.

That's what I'm saying. I don't agree with your interpretation of my position, I never said that.

 

Palestinian Authority President Mahmoud Abbas Prays For The Soul Of 'Martyr' Ismail Haniyeh In Turkish Parliament Speech, Adds: We Are Implementing Shari'a Law – Victory Or Martyrdom; America Is The Plague And The Plague Is America; The Palestinian Leader

archived



[–] [email protected] -3 points 2 months ago (7 children)

I did read the elements that were publicly published, yes.

  • Release of hundreds of murderers out of prison without getting all the live hostages.
  • The war ends (without Hamas losing power).

etc.

It doesn't matter who organized the discussions, Hamas has no right to exist and it must be defeated.

The war in Gaza could end tomorrow if Hamas surrenders, disarms and returns all the hostages.

[–] [email protected] -3 points 2 months ago (9 children)

Would you tell the leader of your country to surrender to the terms of a Jihadist terror organizations and relasese hunderds of murderers?

What whould you prefer: USA, UK, USSR defeat Nazi Germany or surrender to their terms?

[–] [email protected] -3 points 2 months ago (11 children)

You mean Hamas.

Fathi Hammad: The first is the cleansing of Palestine of the filth of the Jews.

[–] [email protected] -2 points 2 months ago

The war in Gaza could end tomorrow if Hamas surrenders, disarms and returns all the hostages.

 

YouTube

While Queers For Palestine has been compared Chickens For KFC world-wide, what does Muhammad himself have to say? Listen in to this EXPLOSIVE new interview with GAYvid and GayP in Muhammad's Boom Boom Room!

 

Many Iranians perceive Israel as a potential ally in their struggle against Islamic oppression.

view more: next ›